מפרשים:
1 נ"ב ובא לב"ד:
2 נ"ב ומאן דתקן חשיד נמי אשבועתא:
3 נ"ב דאי לא היה ראייה דהיה שלו היה זה נאמן לומר לקוח הוא בידי במגו שהיה יכול לומר שהוא שלו:
4 נ"ב מאחר שכבר פסקו הב"ד יחלוקו ה"ל האי שהטלית בידו תובע לומר למה נחלק הא הודית לי שכולה שלי ועוד מוכח דהוא תובע דהא הוא טעין תחילה האי אומר אודויי קא מודי לי והאי אומר וכו':
5 נ"ב דפריך לעברי חביות רק לפני בתולות ולפני אלמנה לא לעברי כלום ואנא ידענא איזה בתולה ואיזה אלמנה ומשני זימנין דתפסה מאתים וכו':
6 נ"ב שלש ולוה אומר שנים כצ"ל:
7 נ"ב של שנה ג':
8 נ"ב ודינה דהאי מסותא כל דאלים גבר דהאי מסותא היינו מקרקעי ולאו דיניה יחלוקו הלכך אפילו הר לא קדשה. הרא"ש:
9 נ"ב יותר:
10 נ"ב פי' שהי' יכול להוציאה בדייני' בראייתו
11 נ"ב ונ"מ אם תפס כל א' חצי הטלית אין בהם אפי' גלגול שבועה: